אני עוזר המנהל של צוות קטן, והמנהל, "מרי", ויש לי חילוקי דעות גדולים לגבי אחד מחברינו, "איתן". הוא האדם הכי פחות מנוסה שיש לנו.
בסך הכל, אני מוצא אותו שהוא עובד קשה עם השקפה חיובית חזקה הסקרן לגבי פרטי המסחר שלנו ושואף לקפוץ ולתרגל מיומנויות חדשות. עמיתים לעבודה, כולל מנהלים אחרים איתם התקשר, בדרך כלל שותפים לדעה זו.
מרי מאמינה שהוא לא מוכן ללמוד, אולי עצלן, ולא מעוניין להתפתח כמקצוען. היא הזכירה לי אתמול לפני כן שתי נסיבות כמגניבות אותה במיוחד; חשבתי שהן טריוויאליות, אך נראה שהיא תופסת דפוס.
לדעתי, החיכוך נובע במידה רבה מאופן פניה אליו על טעויות או חידודים בעבודתו. היא יכולה להיות מאוד גבוהה בידיים כאשר מתמודדים עם בעיות קלות, עד כדי התנשאות. (זהו קושי שהיה לי איתה בעצמי.)
אף אחד לא מגיב טוב להתנשאות, ואני יודע שחלק מהרצון הטוב והכבוד של איתן אליה נשחק, מה שמוביל לתסכול והתנגדות. מצדו באינטראקציות שלהם. זו, כמובן, ספירלה כלפי מטה.
(אולי כדאי להזכיר שעד לא מזמן מרי ניהלה מערכת יחסים דומה עם חברת צוות אחרת; אני עדיין לא לגמרי ברור מה שינה את דעתה, אבל היא מאושרת איתו עכשיו.)
הייתי רוצה לעשות מה שאני יכול כדי לתקן את הקשר ולשמח את שניהם שוב, במטרה המיוחדת לשמור על איתן כעובד. אני מודאג ברצינות מכך שיעזוב במהלך החודשים הקרובים אם זה לא ישתפר, ואני בהחלט חושב שהוא עובד שכדאי לשמור עליו.
יעצתי לו בשקט, בלי להיכנס לפרטים שמרי שיתפה אותי, לשמור את ראשו למטה, לבלוע מעט את תסכולו ולהשתתף איתה יותר. אני מתכוון להציג דוגמאות ספציפיות להתנהגותו הטובה של איתן בפעם הבאה שהיא ואני נדבר עליו.
כמנהל, אני צריך להתייחס ברצינות להערכה של מרי, ולא נראה שאני עובד נגדה למרות שאני לא מסכים. אילו צעדים נוספים אוכל לנקוט כדי לשחק בשני הצדדים ולשנות בכבוד את דעת הבוס על חבר הצוות שלנו?